התחנות שבדרך

מכירים את ההרגשה של תחילת שבוע עבודה, שאנחנו רק ביום הראשון וכבר מאחלים לעצמינו שהשבוע יגמר? מכירים את התחושה שנכנסים לאוטו ויוצאים לטיול, שאנחנו יודעים שהנסיעה תהיה ארוכה ואנחנו כבר רוצים שהיא תסתיים?

במרוץ החיים, ההרגשה הזאת מלווה אותנו בכל תחום, אם בעבודה, חברים ומשפחה אבל לא רק. ההרגשה הזאת מלווה אותי הרבה פעמים, זה דבר טבעי. גם בתהליך הפונדקאות הארוך (כשלוש שנים) להבאת איתמר לעולם הרגשתי כך (אך זה לפוסט אחר). ההרגשה הזאת נכונה לחיים עצמם בכלל וגם לתחום החינוך והלמידה בפרט. כאנשי חינוך או כהורים לילדים שנמצאים במערכת החינוך, אנו רצים הרבה פעמים אחרי ההספק, אחרי התוצאה. אך מה יותר חשוב "התהליך" או התוצאה"?

פרשת סוף השבוע של השבוע האחרון של יולי השנה, היא פרשת מסעי, בה מתאר משה לא רק את המסע הארוך שעברו בני ישראל בארבעים שנות נדודיהם במדבר, אלא מפרט את כל ארבעים ושתיים התחנות שהן עברו. מדוע חשוב לציין את כל המקומות בפירוט , הרי הכי חשוב הוא סיום המסע וההגעה לארץ ישראל, לא? האם לא חשובה רק התוצאה?

ובכן, הסוגייה הזאת החזירה אותי לשאלה החינוכית, מה יותר חשוב תהליך הלמידה או מדידת התוצאה? הרי מצד אחד כאנשי חינוך, אנו רוצים לראות את התוצאה ואת ההצלחה של התלמידים שלנו, ויתרה מזאת, הלחץ מהמפקחים עלינו, הרצון של התלמידים וההורים שלהם לראות את התוצר הסופי (שבדרך כלל מתורגם לציון) משפיעים עלינו. אבל מה עם התהליך? האם הוא חשוב פחות? מה מידת תשומת הלב שאנחנו נותנים לו?

ובכן, למידה בבסיסה היא תהליך. תהליך בהגדרתו הוא התפתחות בשלבים, צמיחה. כאשר אנחנו תופסים את הלמידה שלנו כתהליך, אנחנו יכולים למדוד אותה בצעדים קטנים, להנות מהדרך ולהצליח לחגוג ההצלחות ולו הקטנות שבהן תוך כדי הדרך. חגיגת ההצלחות של הלומד, מפתחות אצלו את תחושת הביטחון, מאפשרות לאמן את המיומנויות שרכש, ובכך לעשות תהליך של התבוננות פנימית שהיא למידה בפני עצמה. גם ההערכה (המשוב)של תוצאות תהיה ביחס אישי ללומד ולא לעמיתיו. ניתן יהיה לראות אילו מיומנויות רכש במהלך הדרך ביחס לעצמו ולא ביחס לאחר. יתרה מזאת, כאנשי חינוך, אנחנו נאפשר לעצמינו לא "לרוץ" עם החומר, לא "לרוץ" לקו הסיום. בכך נאפשר לתלמידים להנות מחוויית הלמידה, לרדת לפרטים ובעיקר לעשות תהליך רפלקטיבי מתמשך וגם נלמד אותם את החשיבות של תהליך, סובלנות וכיצד עושים התבוננות תוך כדי.

הלמידה רצופה לא רק הצלחות כי אם יש בה אתגרים, טעויות וכישלונות. התמקדות בתהליך מאפשרת ללומד לא לפחד מלטעות, לא לפחד להיכשל. היא מאפשרת ללומד לעצור לטובת התבוננות, לחקור מה ניתן היה לעשות טוב יותר, אילו מיומנות היה צריך לרכוש כדי להתמודד עם הבעיה טוב יותר בעתיד.

אם אחזור לדברי הפתיחה, ציון ארבעים ושתיים התחנות של בני ישראל, היא שיעור חשוב של הבנת הצורך בהתבוננות בדרך. בין אם אנחנו יוצאים למסע, בין אם מתחילים את שבוע העבודה אנחנו צריכים לתת לעצמינו זמן. יש לתת מקום לתחושות, למראות, להתבוננות על דברים חדשים וטובים. יש לתת מקום לרגשות שלנו ולא למהר לחלוף על פניהם.

הדבר נכון גם ללמידה. יש לתת מקום לתהליך רפלקטיבי אמיתי, דבר שלוקח זמן. ובזמן הזה של התהליך, יש למדוד את ההתקדמות בצעדים קטנים, לחגוג הצלחות קטנות כגדולות, ללמוד מטעויות כי כל אלה מאפשרים לנו השתפרות וצמיחה.

ישנם הרבה רעיונות איך אפשר ליישם את הרעיון הזה של התמקדות בתהליך ולא רק בתוצאה. בחיים היום יומיים שלי, אני מנסה ליישם את היכולת שלי להתבונן תוך כדי התהליך. דוגמה אחת לזה, בכל ארוחת שישי אנחנו עוברים על ה"תחנות" שהיו לנו השבוע ואומרים דבר טוב אחד שהיה לנו ומודים עליו. את הרעיון הזה ועוד רעיונות פדגוגים נוספים אפשר בקלות ליישם בכיתה. להלן אמנה מספר דוגמאות כיצד ניתן ליישם זאת בכיתה: בסיום כל שיעור, כל תלמיד אומר דבר אחד חדש שלמד או חוויה טובה שהייתה לו בשיעור (יכול להיות אפילו במילה אחת) . דוגמה נוספת יכולה להיות בדמות מצטיין או מתקדם שבועי ולאו דווקא בתחום הלימודי ההישגי. תעודת הצטיינות יכולה להיות על שיפור המיומנות של התלמיד בעבודה קבוצתית (עבודת צוות), שיפור הביטחון העצמי וההשתתפות בכיתה ועוד רעיונות. היכולת של המורה לראות את ההצלחות הקטנות של כל תלמיד ולהנכיח זאת אם בפניי התלמיד, הכיתה או ההורים, היא החשובה מכול. רעיונות פדגוגים כאלה ואחרים לא חסרים אך האם אנחנו נותנים להם את הזמן והמקום? האם בשטף העבודה הקשה והאינטנסיבית אנו נותנים לעצמינו תזכורת לעצור לרגע קט ולהוקיר את הרגע, את ההצלחה. כמובן, בכיתה גדולה, במערכת אינטנסיבית של דרישות מהמורים, בקרות ומדדים, אין הדבר פשוט. אך יחד עם זאת, אם כל מורה יעשה את ההתאמה לכיתתו ולתלמידיו, דבר זה יכול להוות שינוי משמעותי לתלמידים.

לסיכום, התמקדות בתהליך מאפשרת לנו לא רק להנות כי אם בעיקר ללמוד ולהשתפר, לפתח את המיומנויות שלנו, לאפשר לנו לטעות ולצמוח. אין לי כל ספק שהתמקדות בתהליך מביאה גם לתוצאות טובות ורצויות, כל אחד על פי מטרתו.

האם אתם עצרתם לשאול את עצמיכם, מה "התחנות" שהיו לכם השבוע? ילדים? חברים? משפחה? עבודה? תחביב? משהו חדש שלמדתם? שיחה משמעותית שהייתה לכם עם חבר? דבר קטן כגדול. על איזו תחנה אחת לפחות אתם רוצים להתמקד ולהודות? למי הייתם רוצים להגיד תודה?