ברכה או קללה?

השבוע פתחנו באופן חגיגי את שבוע הלימודים בישראל. בבית הספר התיכון היהודי שבו אני מלמד, נפתחה השנה כבר בשבוע שעבר בהתרגשות גדולה. לאחר שבוע עמוס הכנות, חוויות והתרגשות, החלטתי ללכת לקבלת שבת בבית הכנסת הרפורמי, בית ציון ליד ביתנו החדש. פרשת השבוע נפתחה ב: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". מקריאת המשפט עולה בעיה תחבירית. הרי הפנייה של משה היא בלשון יחיד זכר "ראה" ולאחר מכן הוא ממשיך בלשון רבים "לפניכם". אם כך כיצד ניתן ליישב את הבעיה? 

פרשנות אחת מפרשת כי אומנם פנה משה לכלל האנשים, אך בפנייתו בלשון יחיד, נתן את היחס האישי לכל אחד ואחד, הסתכל להם, כפי שאנו נוהגים לומר, "ללבן שבעיניים", באומרו כי לכל אחד ואחת ניתנה הבחירה בתור בני אדם האם לקבל ברכה או קללה.

הפרשנות השנייה, מדגישה כי לא בכדי פנה משה ביחיד וברבים, משום שברב המקרים בחירתו של היחיד משפיעה על הכלל. לכל אחד מאיתנו יש בחירה והבחירה שלנו יכולה להשפיע על הסובבים אותנו בין אם על בנן הזוג שלנו, על המשפחה, על מעגל החברים ואפילו על הקהילה בה אנו חיים. דוגמאות לכך אין ספור, קחו לעצמכם פסק וזמן ותחשבו כמה פעמים ביום בחרתם לעשות משהו שהשפיע לא רק עליכם אלא על הסובבים אתכם במעגלים הקרובים או הרחוקים אליכם.

הטיבה לתאר את "הברכה או הקללה" וכיצד הבחירה משפיע על הכלל, ויסלבה שימסרוסקה בשירה "כף היד": "עשרים ושבע עצמות,שלשים וחמשה שרירים,קרוב לאלפיים תאי עצבים,יש בכל כרית של אצבעותינו החמש. הרי זה די והותר,כדי לכתב את 'מיין קמפף' או את 'פו-הדב'." מאחל לנו בפתח שנת הלימודים שנהיה משמעותיים עבור תלמידנו. שנבחר להיות מחנכים שמברכים את התלמידים, מעצימים את נקודות החוזק שלהם ונותנים להם את הבחירה להיות מי שהם. יתרה מזו, מאחל לנו שנלמד אותם על כוחה של בחירה.  הרי רק לפני כ - 60 שנה לאפרו אמריקאים בארה"ב לא הייתה בחירה ולא שיווין זכויות. עד לפני כ 50 שנים לנשים בהרבה מקומות בעולם לא הייתה זכות הצבעה ( למשל בשווייץ בבחירות הארציות קיבלו הנשים זכות רק ב 1971).  רק לפני כ- 30 שנה הצליחה להעביר ח"כ שולמית אלוני את התיקון המחודש לחוק העונשין, כאשר הסעיף האוסר על משכב זכר ירד. מאז ועד היום הדרך לשוויון מלא לקהילה הלהט"בית עוד ארוכה.   והיום?  בעולם שהבחירה היא לא מובנת מאליה, שהגשמה אישית באה לעתים על חשבון ערבות הדדית. בעולם שעדין לא כל אנשים הם חופשיים ובעלי זכות בחירה, שזכויות אדם לעתים נרמסות או עדין לא קיימות בכלל, שעולם ערכים מתחיל להיטשטש בין טוב ומוסרי, זה תפקידנו וחובתנו המוסרית כמחנכים ללמד על כוחה ומשמעותה של בחירה לטוב ולרע, לברכה או לקללה. הבחירה בידינו.